"אני מודה שנהגו להזהיר אותי" היא אמרה בייאוש,
"אבל כשהכול טוב, מי רוצה לחשוב על יום שחור?"
יעל הגיעה לגישור מבולבלת ומתוסכלת,
מבינה שעליה לדעת, לראשונה בחייה,
כמה ומה הם נכסיה.
במשך 16 שנות נשואים,
היא גידלה את ארבעת ילדיה,
ובעלה הביא את הכסף.
הרבה כסף.
לא היה חסר לה דבר.
כל ניסיון מצידו, לשתף אותה מה יש ומה אין
וכמה בבורסה
והיכן הם מושקעים,
הסתיים מצידה בביטול.
שיעמם אותה לדעת,
היא לא מבינה במספרים
והחיים שלה טובים.
בשביל מה לה?
היום, כשהיא מחשבת מסלול מחדש,
היא כבר מבינה היטב כמה המידע הזה חיוני עבורה ועבור עתיד ילדיה.
בעלה עזב, כנראה רומן עם המזכירה,
והיא מזכירה לעצמה שהיא זו שנמנעה מלרצות לקרוא את המפה.
המפה הכלכלית במקרה הזה.
ישבנו יחד ויצאנו לדרך
מפינו את כלל הנכסים
ובתהליך קצר,
ממוקד
מלא בהקשבה ורגישות
הגענו להסכמות.
"אני אולי לא מבינה בכסף" היא אמרה לי "אבל הידע שקיבלתי עכשיו, שווה זהב" היא חייכה.
גירושין הם מן האירועים הקשים והמכאיבים העשויים להתרחש בחייו של אדם.